מתוך היסטוריה

כרתים נחשבת לערש הציוויליזציה המערבית. המונח "מינוא" נטבע על ידי הארכיאולוג הבריטי סר ארתור אוונס לאחר המיתוס המלך מינוס, שהארמון שלו היה קנוסוס הנודע.

הארמון הוא כ-130 מטר בצד ומאז התקופה הרומית הוצע כמקור המיתוס של המבוך, מבנה משוכלל דמוי מבוך שנבנה עבור המלך מינוס של כרתים ועוצב על ידי האומן האגדי. דדלוס להחזיק את מינוטאור, יצור שחציו אדם וחציו שור ולבסוף נהרג על ידי הגיבור האתונאי תזאוס.

במהלך ימי הביניים, כרתים הייתה חלק מהאימפריה הביזנטית ומונציה. בעידן הוונציאני עברה כרתים את הרנסנס שלה, הרנסנס של כרתים, במיוחד לאחר נפילת קונסטנטינופול (1453 לספירה). ה-Regno di Candia, שפירושו ממלכת כרתים, עם בירתה צ'אנדקס (הידועה כקנדיה בפי הלטינים-כיום הרקליון) הפכה למוקד של עולם ימי הביניים היווני, בשל ההיסטוריה המרדנית של האי וצמיחתו האינטלקטואלית.

הצייר הגדול, דמסקינוס, שלמד לצדו אל גרקו, (דומניקוס תאוטוקופולוס) בבית הספר של איה אקאטיריני באירקליון ועוד אנשים מכובדים מאוד, כגון מרקוס מוסורוס ו ויצנצוס קורנארוס, היו גם ילדי כרתים.

בתקופה זו בחרו חלק מהתושבים להקים כפר במיקום ייחודי המשקיף על הנוף המדהים, השוכן באזור עם אקלים יוצא דופן. הכפר נקרא אחלאדה. אחלאדה מוזכרת במספר ארכיונים בימי הביניים בין השנים 1577 עד 1583. בתקופת השלטון הוונציאני הייתה אחלאדה אחוזה פיאודלית של האחים ג'ורג'יו ופרנסיסקו מודינוס.

הכפר היפהפה הזה ממוקם ליד הכפר אגיה פלאגיה, שבו האזור עשיר בצמחייה, עם נופים מדהימים וכולל ארבעה חופים שונים. כיום, אחלאדה, מהווה מקום אידיאלי למבקרים להשאיר מאחור את הלחץ העירוני וליהנות מהיופי והשלווה של הטבע ומהפעילויות האקולוגיות הקיימות באזור.

קליק ימני מושבת באתר זה.